<h1>ראבי"ה סימן תתק"ס</h1>
<h2>דף טו.</h2>
ואשר נשאלתי מההיא דפרק אמרו לו [ט"ו ע"א] דיליף מקל וחומר דאבר המדולדל בבהמה טהורה, ואמאי תיפוק ליה מקרא דבהמה המקשה [ע"ד ע"א] דמיתה עושה ניפול לטמא משום אבר מן החי דחשיב כאילו ניתק קודם, הא קודם מיתה אינו ניפול וטהור. תשובה. משום הכי איצטריך קל וחומר, דגרסי' בפ' העור והרוטב [קכ"ז ע"א] האבר והבשר המדולדל בבהמה מטמא טומאת אוכלין וכו'. ודייק בגמרא ומוקי לה בשאין מעלה ארוכה. ופריך וליטמא משום נבילה ומשני אמר קרא [ויקרא י"א] וכי יפול מנבלתם עד שעתא שיפול. ומסקנא דאפי' הכי טומאת אוכלין מטמא דחשיב כאלו נפרד ממנו לגמרי, ובשר הפורש מן החי טהור, הילכך מטמא טומאת אוכלין. והיינו ההוא קרא דניפול דבהמה המקשה לילד. הילכך אי לאו קל וחומר הוה אמינא דלעניין אבר מן החי נמי יחשב כניתוק לגמרי ויטמא משום אבר מן החי ולא משום אוכלין, ובמותם מגלי(לו) [לן] דיפול לגמרי משמע דמת האבר לגמרי. ומהשתא לא שמעי' אפי' מיתה מפלת לגבי אבר מן החי. אבל השתא דשמעי' דמחיים טהור מקל וחומר, על כורחין עד שיפול אשמעי' ע"א, נ"ל דבמותם היא גופה איצטרך לאשמועי' דעושה ניפול ולא מטמאה כדין נבילה אלא כדין אבר מן החי. ומיהו קודם לכן נמי מטמא כאבר מן החי, אבל לאבר מן החי לאחר איצטרך לאשמועי' למעט אז מדין נבילה. תדע דגבי אין שחיטה עושה ניפול אי איפשר לדקדק הא קודם לכן מטמא וא"כ קשיין אהדדי. אלא על כורחי' היא גופה איצטריך לאשמועינן דמטהר שחיטה מאבר מן החי. הכא נמי איכא למימר התם.
